יש מסעות שמתחילים בלי שתדע איך ייראה הסוף שלהם. ביום שלישי הקרוב אני עומד להרצות בכנס על בריאות דיגיטלית שעורך הטכניון בשיתוף עם אוניברסיטת קורנל שנקרא: T2MED Social-Mobile-Cloud meets Medicine @ Technion כשהסכמתי להרצות לא ידעתי מה זה עומד להיות… הנחתי והבנתי ממי שדיברתי אתו, אחד ממארגני הכנס פרופ\' אורי רוזנשיין, שהולך להיות רציני. אבל
בשעות אלה של יום ראשון לפנות ערב המוזיקה מתחילה להשתנות, עם ישראל מתכונן ליום הזיכרון לחללי צה"ל. היום הלאומי בו מציינים את מותם של 23,085 חללי צה"ל וכן את מותם של למעלה מ-3,500 נפגעי פעולות איבה. לרגל ציון זה החלטתי לכתוב על פוסט על שני נושאים הקשורים ביום הזה- אבל ופוסט טראומה. שני הנושאים הנראים
במשרד הבריאות עוקבים אחר תופעות לוואי. בתקופה האחרונה עוקבים אפילו יותר ועל פי פרסום של העיתונאי דן אבן בעיתון הארץ הם עוקבים אחר תופעות לוואי גם בפייסבוק, לפחות כפיילוט. כל זאת החל לתפוס תאוצה לאור משבר שפקד את המדינה ובו אלפי אנשים סבלו מתופעות לוואי של תרופת האלטרוקסין לאחר שינוי בהרכב התרופה. תוצאות המשבר הביאו להקמת
בספרו פורץ הדרך "The creative destruction of medicine" מסביר ד"ר אריק טופול כי אנו קרובים לרגע שבו הרופא לא יזדקק יותר לנוכחות הפיזית של החולה שכן ניתן יהיה לבנות מודל ממוחשב מלא של החולה ולטפל במודל. יש מי שקורא את מילים אלה ומתחלחל מהמחשבה על איבוד הקשר רופא-חולה, על חוסר האנושיות ועוד. יש צדק בקרב
בתי החולים בישראל קורסים תחת העומס, מחלקות פנימיות נמצאות באחוזי תפוסה שקשה לתפוס, והכל בשל תחלואה דמוית שפעת. השנה התחלואה אף גבתה קורבנות לא טיפוסיים – שוב אנשים צעירים יותר. ובכן, אחד האתגרים בשפעת הוא לא רק לדעת אילו זנים יתקפו בכל שנה, אלא להבין את דפוסי ההדבקה ולנסות ולנבא כיצד תתפתח ההדבקות ברמה הגאוגרפית. אדם סיידק ופרופ\' הנרי
