מן הכותרות של הבוקר יחשוב הקורא הסביר כי בוועדת גרמן יש דיון ארכני של מסקנות בשאלה אחת – כן שירותי רפואה פרטיים או לא בבתי החולים. אבל בפועל יש בהמלצות ועדת גרמן 154 סעיפים ועוד כמה עמודי הסתייגויות, ומתוכם רק 2-3 סעיפים העוסקים ישירות בשר"פ. ההתעסקות האובססיבית כמעט של המערכת ומי שמסקר אותה בשאלה הזו
יש סיכוי שיאמרו שאני חופר יותר מדי בנושא, אבל מבחינתי החיבור בין חולים מעורבים בטיפול ובשינוי מעכת הבריאות ובין הטכנולוגיות הרבות, ואפילו השיווק הדיגיטלי, הוא חיבור מיידי ברור וחושב. על כן שראיתי את ההזדמנות הזו שעלתה בעקבות כתבה מרתקת שפורסמה בגארדיין הבריטי, לא התאפקתי והחלטתי לכתוב. מדובר בכתבה המאפשרת להציץ לתהליך בפועל של שיפור איכות
נתחיל מהסוף – לא משנה אם ועדת גרמן תחליט כן להכניס שר"פ או לא להכניס שר"פ (שירותי רפואה פרטית בתוך בתי החולים הציבוריים) אם לא תצא ממנה בשורה בתחום קידום וחיזוק האספקטים הדיגיטליים במערכת הבריאות, היא פספסה. הועדה הוקמה, כך על פי כתב המינוי: "על מנת למפות את המגמות השונות ולהבטיח את קיומן היציב לאורך
בשבועות האחרונים אני מקפיד לקרוא את כתבותיה של רוני לינדר גנץ על המתרחש בתביעת המתמחים. מדובר באחד הסיפורים המרתקים ואולי המשמעותיים ביותר שנולדו כחלק ממשבר הרופאים, ושהפסיקה בו עלולה לערער את כל היסודות של הכשרת רופאים בישראל. אינני יודע אם לטובה או לרעה, אני מתקשה לפסוק בנושא שאינני בקיא בו דיי הצורך. תקציר האירועים חמישה
הגישה של ד"ר ויקטור מונטורי ממאיו קליניק לטיפול בשאלה למה חולים ומטופלים אינם מבצעים את כל ההוראות של הרופא או נענים לטיפול, למרות שזה אמור לפעול לטובתם היא מאוד מעניינת. מדוע הם אינם לוקחים את כל התרופות, ולמה הם אינם מבצעים את כל הפעולות. גישתו טוענת שהבעיה היא לא בחולים, היא במערכת – והוא מציע
