גוגל, אבחנה רפואית וחרדה – מסתבר שלא כצעקתה

מחקר חדש שפורסם בירחון המקצועי JAMA מנסה לתת מענה לאחת השאלות שלא עוזבות את עולם הרפואה מאז פרץ לעולמו האינטרנט ויותר מכך מנוע החיפוש של גוגל : האם גוגל מסייע או מזיק למטופלים שמחפשים בו מידע רפואי ותשובות לאבחנות שלהם.

בקרב רבים בקהילה הרפואית יש התנגדות לפרקטיקה הזו, ואחד הביטויים הנפוצים לכך: "אנשים הולכים לישון עם כאב ראש, מחפשים בגוגל וקמים בבוקר שהם בטוחים שיש להם סרטן סופני". או הביטוי על אנשים ש"עשו את המחקר שלהם" ובטוחים בטענות שגויות. ההרצאות הנפוצות לפני עשור עסקו בהגדרת המושג "סייברכרונדיה" שמוגבר על ידי גוגל . "סייברכרונדיה" זו תופעה של אנשים שסובלים מסוג של היפוכונדריה וחרדה משמעותית בעקבות חיפוש מידע בגוגל. זו תסמונת שהוגדרה לעולם הדיגיטלי.

אני זוכר גם שעמדתי על הבמה בכנס תוכניות העבודה השנתי של משרד הבריאות וצעקו אלי שהעובדה שאני מעודד לחפש בגוגל זו סכנה. אני חושב שאם בנאדם הולך לחפש את המידע הקשור למחלתו ומעורב ולא מכחיש, זה כבר טוב. בארץ למשל, מרבית התוצאות במקומות הראשונים הם מקורות מידע אמינים ולכן זה לא דבר רע, גם אם לא תמיד מדויק מאוד.

אציין פה, שיש יוצאי דופן לדעתי. אלו הם נושאים רפואיים הנמצאים תחת מתקפה של גורמים בעלי אינטרס. מדובר בעיקר בנושאים שהאווירה הציבורית לגביהם חלוקה – חיסונים, הפרעות קשב, מחלות הקשורות בפסיכיאטריה או יותר נכון תרופות. במקומות אלה ישנה עבודה משמעותית כנגד המידע הרפואי המבוסס וזה מייצר בעיות.

לטובת העניין צריך לזכור גם שמנוע החיפוש של גוגל שונה למשל מרשתות חברתיות וקבוצות ווטסאפ כי מופעל בו סינון ודירוג לעמודים, כך שיותר קשה למידע שגוי להגיע לתוצאות החיפוש הגבוהות, אלא אם נעשית עבודה שיטתית כפי שציינתי. בעוד שבקבוצות ווטסאפ ורשתות או שאין אלגוריתם או שהוא מוטה מאוד לפופוליזם.

איך בדקו את החיפוש בגוגל

המחקר שנערך על ידי מומחים מבית החולים בריגהם לנשים בבוסטון וכן מאוניברסיטת הרווארד ופורסם לאחרונה ביקש לבחון את השאלה: האם ישנו קשר בין חיפוש בגוגל על ידי "לא רופאים" ובין דיוק באבחנה ובמיון של המחלה? (במיון הכוונה האם צריך לפנות לבית חולים וכו).

לצורך המחקר שאלו מדגם אונליין של 5000 אמריקאים המייצגים את אוכלוסיית ארה"ב. לנחקרים ניתנו 48 תקצירי מקרי תחלואה החל מתחלואה פשוטה (מחלה ויראלית פשוטה) ועד סימפטומים של מחלות הדורשות טיפול מיידי דחוף (התקפי לב). הנחקרים התבקשו לענות על שאלון לגבי האבחנה, דרישות המיון של המחלה וכן רמת חרדה לפני ואחרי שבדקו אותו באמצעות גוגל. מבנה המחקר מדמה את המצב הטבעי בו המטופל או המטופלת קודם נתקלים במידע, מגבשים לגביו עמדה, ורק אז בודקים בגוגל ומחליטים לשנות את הגישה לגבי המידע המדובר.

במהלך המחקר הנחקרים קיבלו מקרה רפואי שכלל תלונה כללית : עייפות וישנוניות, ואז מידע נוסף על הגיל ועל התלונות של המטופל והתבקשו לדמיין שמדובר בבן משפחה קרוב אליהם. החוקרים ביקשו מהנחקרים לסווג את רמת הדחיפות של המקרה – פינוי דחוף, לראות רופא באותו יום, לראות רופא תוך שבוע או לבחור בטיפול עצמי. לאחר מכן הם היו צריכים לבחור את ההתאמה של אבחנות רפואיות וכן את רמת החרדה שהיו חשים.

ראוי לציין כי המדגם הכיל 51% נשים, 76.4% לבנים אמריקאים, כאשר הגיל הממוצא הוא 45. ככלל אנשים חיפשו מידע ברשת כ-12 דקות לכל מקרה.

רמת הדיוק של האבחנות נבדק באמצעות פאנל של 21 רופאות (10) ורופאים (11) ראשוניים (משפחה, ילדים וקהילה) שדירגו וקבעו האם האבחנות והתשובות של הנחקרים ברמת הדיוק.

הדיוק משתפר

תוצאות המחקר מלמדות שהדיוק בשאלת המיון (קביעת רמת הדחיפות) לא השתנה לפני ואחרי החיפוש ברשת.

לפני החיפוש בגוגל היה מעניין לראות שרמת הדיוק באבחנת מקרים רפואיים דחופים הדורשים פינוי היה נמוך משמעותית, 40% בממוצע, לעומת במקרים שדורשים טיפול ביתי שעמד על 67% בממוצע. בעוד שבשאלת הדחיפות העצמה התוצאות היו הפוכות. קרי היכולת לסווג מקרים דחופים היה מדויק יותר במקרים שהם אכן כאלה, 87% בממוצע, בעוד שהיכולת לסווג מקרים לא דחופים ככאלה עמד 69% בלבד. מה שמסביר למשל עומס בחדרי מיון על מקרים שאולי לא צריכים להגיע לשם בכלל.

לאחר החיפוש בגוגל נצפתה עליה משמעותית בדיוק של האבחנה הרפואית – 54% אבחנו נכון לעומת 49% לפני החיפוש, כאשר השיפור מתבטא בכל רמות הדחיפות של האבחנות באופן דומה. לעומת זאת ביכולת לאבחן את דחיפות המקרה לא היה שינוי לאחר החיפוש בגוגל.

המחקר מצא עוד שגיל מסייע לדיוק, בני ה-40+ ובני ה-50+ מדויקים יותר מבני ה-30 באבחנה רפואית. בנוסף, המבוגרים היו טובים יותר ביכולת האבחנה של חומרת המצב והצורך בטיפול מיידי. כמו כן, נראה כי נשים טובות יותר מגברים במציאת האבחנה. אנשים בעלי מצב רפואי וכן איכות חיים נמוכה יותר גם כן היו מדויקים יותר. החוקרים הסיקו כי ניסיון חיים הוא מאוד משמעותי ביכולת להבין ולנתח מצבים רפואיים. (אני מוכן להצטרף לגישה הזו)

מרבית המטופלים לא שינו את דעתם בעקבות החיפוש בגוגל. רק 14.9% שינו את האבחנה שלהם לאחר החיפוש ברשת, כאשר 9.6% שינו אבחנה משגויה למדויקת, ו-5.4% שינו מאבחנה מדויקת לשגויה בעקבות החיפוש. זה מסביר את העליה הכוללת בדיוק.

בדומה רק 12.2% שינו את דירוג המיון (דחיפות) של המקרה כאשר החלוקה בין מעבר מנכון ללא נכון וההיפך היה זהה – כ-6.6% לכל צד, מה שמסביר את חוסר השינוי הכללי.

החרדה לא עולה

כאמור, בנוסף למדידת הדיוק באבחוני נבחנה גם רמת החרדה המורגשת כאשר מוסיפים את החיפוש הדיגיטלי. בנוסף בדקו האם זה מעלה את רמת החרדה לעומת מה שאדם מרגיש טרום החיפוש. על פי המחקר אין שינוי כלל ברמת החרדה שהורגשה לפני ואחרי. לא נצפה שינוי גם ברמת הביטחון לענות על השאלות.

באשר לרמת החרדה, אני תוהה האם אדם באמת יכול לחוש חרדה על מקרה שמדומיין כקרוב. עם זאת, נראה שרמת החרדה אינה אפסית במקור (ציון 3.3 מתוך חמש) ויש רמת חרדה מדווחת שאינה משתנה. ממצא זה מחזק את הסברה שמי שחרד במקור חרד גם ברשת. ושהאינטראקציה עם גוגל לגבי התחלואה לא מייצרת חרדה.

חשוב לציין, המטופלים טענו כי היה מעט מורכב למצוא מידע מועיל ברשת. כמו כן הם בטחו במידע באופן בינוני, כאשר הם מצאו מידע מועיל בעיקר במנועי חיפוש (48.9%) או אתרים רפואיים מקצועיים (42.9%). בעוד שרק מעטים ראו במידע ברשתות חברתיות מועיל ועוזר (1.55%).

מה קורה כאן? המטופלים הם כבר הרופאים של עצמם

החוקרים משערים מדוע קיים שיפור בדיוק במקרים של חיפוש ברשת. בנוסף הם תוהים מדוע התוצאה לא מוכיחה טענות של הרבה אנשי הממסד הרפואי. הם משערים כי השיפור קשור לטכנולוגיה של גוגל ויכולתה להפריד מידע איכותי ממידע לא איכותי. הם מצטטים כמה מחקרים שמראים שיפור באיכות המידע שמופיע ברשת.

בנוסף, כפי שרמזתי, השימוש של הנחקרים ברשתות החברתיות למציאת מידע לצורך האבחנה היה נמוך מאוד. הרי שם מופיע מרבית המידע הבלתי מסונן והנוטה אולי לאמינות נמוכה יותר.

החוקרים מבקשים לשים לב לרמת הדיוק הטובה בסיווג מקרים לפי דחיפות עוד בטרם בדקו ברשת, וזה קריטי. מכיוון שהיכולת לאבחן דחיפות משפיעה מאוד על סוג הטיפול שיקבלו ועל ההתנהגות שלהם. זה מתחבר לניסיון החיים, שהיה קשור ביכולת אבחון עדיפה. כל אלו מתחברים למושג של מטופלים מומחים, וכאלה שכבר יודעים טוב מאוד לטפל בעצמם.

הלקחים שלי מהמחקר הזה הם: ראשית, יש תמיד לאתגר תפיסות באמצעות מחקרים, לא כל מה שנראה הוא באמת כך. שנית, לזמן יש תפקיד, וכיום האוכלוסיה מנוסה יותר באוריינות דיגיטלית ולכן יש שיפור בתוצאות.