סיפורה של גב' Q

כל מהפכה בשנים האחרונות מיוחסת לרשתות החברתיות ומדיה חברתית ככלל –  ביניהן גם המהפכות הפוליטיות רבות העוצמה השוטפות אותנו מכל כיוון. מנגד טוענים רבים שזו לא המדיה החברתית אלא המצב בפועל, והמדיה החברתית אינה מחוללת מהפכות, אם בכלל היא רק אמצעי הפצה נוח.

ובכן, אני נמנה על אלה שאכן חושבים שרשת חברתית לא מחוללת מהפכה לכשעצמה, אבל אין ספק שהיא משמשת זרז משמעותי. סיפורה של גב' קיו (Q) מראה לנו מה יכול לבצע היחיד באמצעות הכלים שמספקים לנו האינטרנט והרשתות החברתיות. באמצעות בלוג פשוט והתמדה במשימה הצליחה הגב'  קיו לעורר תהודה ציבורית למצבן הרעוע של ארוחות הצהריים בבתי הספר באזור מגוריה. אה, שכחתי, והיא בכלל מורה! מהלך זה מראה שאם רוצים ומתמידים אפשר לעשות מהפיכה גם בעניינים בריאותיים באמצעות הרשת.

סיפורה של הגב' קיו כפי שהיא החליטה לכנות את עצמה (בשל הפחד מהמערכת) מזכיר קצת את הסרט ג'ולי וג'וליה – שם קיבלה ג'ולי החלטה לכתוב פוסט יומי ולבצע משהו מתחילתו ועד סופו, התמדה שהביאה לבסוף לפרסום רב.

בדומה לג'ולי, הגב' קיו החליטה לחשוף את איכותן של ארוחות הצהריים בבתי הספר שבאזור מגוריה במערב התיכון של ארה"ב. ארוחות אלו מתוקצבות ב-3$ הארוחה. כלי הפרסום שלה, היה בלוג פשוט, מצלמה ויכולת התמדה. היא החלה בכך שהיא צילמה את מגש האוכל הכתום שלה ואת מה שמכונה "אוכל" שנח עליו וחלקה עם העולם את אבחנותיה.

בבלוג שלה היא קראה  Fed Up with Lunch, עם הזמן החל הבלוג לתפוס תאוצה ולייצר שיחה סביב מה אוכלים הילדים בבית הספר. גב' קיו לא חשבה שזה יגרור כזו תגובה, בראיון לרשת סי.אן.אן היא סיפרה: "רק רציתי לתעד באופן פומבי מה התלמידים שלי נאלצים לאכול. זה לא נעשה על מנת לסמן מישהו כמטרה. הנשים והגברים העובדים במטבח ובחדר האוכל אינם אשמים, הם רוצים רק את הטוב עבור התלמידים, אבל הם אינם שולטים בתפריט המוגש, הם רק מבצעים את עבודתם".

 בשר מסתורי וארטיקים אדומים

למרות שנתקלה בבשר אותו הגדירה כמסתורי, או בתוספות להם קראה שלולית של שעועית. לא כל הארוחות אותן אכלה הוכתרו ככישלון – למשל באחת הארוחות ציינה כי באופן מוזר – לאחר 28 ארוחות – הפיצה בפעם הזו הייתה מצוינת.

גב' קיו שמה לב לאורך השנה כי הזמן שניתן לארוחה היה רק 20 דקות, כך שחוסר הזמן הביא את הילדים לאכול את החטיפים המתוקים קודם. בין היתר, היא מציינת ארטיקים אדומים מצבעי מאכל. "יכולתי לדעת מי מהילדים אכל את הארטיק, הם היו פשוט מעופפים בכיתה לאחר ארוחת הצהריים. והלשון שלהם הייתה אדומה באופן בולט".

 מחוץ לארוחות הצהריים, גב' קיו הקפידה על תזונה ללא חלב וללא גלוטן. למרות שהיא חשבה שהארוחות מזעזעות, ראוי לציין שתלמידיה לא חשבו כך. לדעת חלקם, זו הארוחה הטובה ביותר ביום שלהם, עם מזון אהוב של נגיסי עוף, שניצל, נקניקיות ופיצה. מבקריה טוענים כי ביקורתה אינה הוגנת ומשולה למי שרגיל למסעדות יוקרה ומגיע במקרה לארוחה עממית פשוטה.

 תחילתו של השינוי

אבל נחישותה והתמדתה בכתיבת הבלוג, מאז ינואר שנה שעברה החלה לשאת פירות. הרעש שיצר הבלוג, הביא את גב' קיו לתפוס את תשומת הלב של התקשורת הפופולארית, ונוצר דיון ציבורי. לאחר מספר חודשים, כך היא מציינת בראיון לסי. אן. אן, הארוחות החלו להשתנות במעט והיא החלה להיתקל בסלטים המוגשים במסגרת הארוחה, הוגשו ירקות טריים, או ברוקולי טרי שהוגש בשקית.

 "הם החלו להוסיף גם פירות טריים, לא כל יום, אבל זהו צעד בכיוון הנכון. אנשים מתחילים לחשוב על מתן אפשרויות שונות לילדים, ויכולת בחירה היא כיוון המעודד אותי להמשיך בדרכי", מספרת גב' קיו.

למרות היותה נסיינית אדוקה, מסתבר שדווקא מצב בריאותה לא השתנה לרעה בעקבות הדיאטה האיומה שנהגה בה. את ההצלחה לשמור על בריאותה מייחסת גב' קיו דווקא לארוחות האחרות שלה.

נחישותה של מורה זו, מראה כי לרשת, וליכולת של היחיד להציף את דעותיו בפומבי יש כוח לשנות, גם מערכות כבדות ובעייתיות, וגם להוסיף בריאות לאנשים רבים.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.