נינה גמזו לטובה: כיצד הפך השיקום מהשבץ לייעוד לעזור לאנשים

נינה גמזו לטובה: כיצד הפך השיקום מהשבץ לייעוד לעזור לאנשים

על נינה שמעתי מרחוק בהתחלה, אז עוד עבדתי עם טבע מבחוץ, וסיפרו לי על נינה ועל כך שלקתה בשבץ פתאומי. כמה שנים קדימה ונינה חזרה לעבוד בטבע והצטרפה לצוות שלי לתקופה קצרה. הכרתי אישה מלאת תשוקה לחיים, כוח פנימי מרשים והרבה רצון לעשות.

בהמשך קרו הרבה דברים, ואחד מהם הוא שהסיפור שלה כל כך הרשים אותי שנינה בעידוד שלי החליטה להתחיל לספר אותו לעולם באמצעות הרצאה. ההרצאה הראשונה שלה בבית לוינשטיין איפה שעברה את השיקום שלה,  לא השאירה עין יבשה באולם.  משם החל מסע מופלא, ואני שמח כעת לארח את נינה בבלוג עם סיפור מרגש של שיקום ומציאת ייעוד בחיים.

מי שצריך סיוע וייעוד ורוצה אימון, כדאי לו לפנות לנינה, שעכשיו מסיימת את ההכשרה ומתמחה באימון.

אז עכשיו נעבור לנינה:

נינה גמזו לטובה

המשבר של נינה

ערב אחד לפני 4.5 שנים, אחרי שסיימתי להניק את התינוקת שלי גילי, יצאתי מהבית לשיעור התעמלות ולא שבתי אליו במשך שלושה שבועות. חטפתי שבץ מוחי. זה התחיל לקראת סוף השיעור בעודי על ארבע. הוא פגע בצד הימני של המוח ולאחר כשלושים שניות השתתק פלג גופי השמאלי. חשתי בכאב חד, ניסיתי לשתות מים והם נשפכו על המזרון. לא חשבתי שאני הולכת למות אבל הבנתי שמשהו רע קורה לי.

למזלי הסובבים אותי  זיהו את תסמיני השבץ והזמינו אמבולנס לחדר המיון הקרוב. כשהגעתי הייתי בהכרה מלאה וכשהרופא התורן בישר לי את הדיאגנוזה סירבתי להאמין. איך זה שאני, אישה צעירה, שמתעמלת ומקיימת אורח חיים בריא מאז ומתמיד, יכולה לעבור שבץ מוחי? זהו לא סיפור חיי, זו טעות בכתובת.

הייתי חסרת אונים. רציתי את גילי שלי, התינוקת הקטנה והשברירית שרק הגיחה לעולם וכבר אימא נעלמה לה. רציתי את אחיה הגדולים, רועי ועדי, והרגשתי שתלשו אותם ממני, את גוזליי. הייתי עייפה, סבלתי מכאבים, מפלג גוף משותק ומלב שבור. צפיתי מבעד לחלון והתפללתי לשוב הביתה, להתעורר למציאות אחרת, שמישהו יגיד לי שכל זה רק חלום רע ושאני לא אקום ממנו נכה.

השבועיים בבלינסון נראו כמו נצח, מסביבי כולם המומים, בוכיים ומצרים על גודל הטרגדיה, ורק אני צופה מהצד מתוך החלל שנוצר בי, מתוך הלא נודע, רק רוצה להחזיק את גילי בחיקי ולהניק אותה כמו שחלמתי. מבלינסון המשכתי לשלב הבא – לבית החולים לוינשטיין. כאן החל המסע הפרטי שלי אל עצמי.

השיקום של נינה

בדרך הצצתי מחלון האמבולנס וראיתי שהשמש זורחת, שהציפורים מצייצות ושהכבישים מלאים, עולם כמנהגו נוהג ורק חיי נעצרו. ואז נזכרתי, נזכרתי שהחיים ממשיכים ושהם חזקים מהכול. אולי הורידו אותי מהמסלול אבל אני עוד אשוב. אני חייבת.

שלושה חודשים גרתי בלוינשטיין, ההתחלה הייתה קשה, הרגשתי שאני לא צריכה להיות שם. מהיום השלישי החלטתי להתחיל להילחם, להשתמש בכל מה שהמקום נותן לי כדי להשתקם ולזכות שוב בזכותי הבסיסית להיות אימא לילדי. הפיזיותרפיה והריפוי בעיסוק היו קשים, אך המטרה עמדה לנגד עיני. התחננתי לאלוהים שיעזור לי, שלא אהיה נכה. חודשיים עברו והנה הצלחתי ללכת עם ההליכון, עוד חודש עבר והשתחררתי לאשפוז יום, יצאתי הביתה עם זוג קביים.

מאז עברו 4.5 שנים, 4.5  שנים של בכי, כאב, וכעס, אך גם 4.5 שנים של אהבה, סיפוק וחמלה. מבחינתי השיקום לא יסתיים לעולם והוא כבר הפך לתחזוקה שוטפת, אבל עם הזמן הבנתי שקיבלתי לידי שליחות, לספר את הסיפור שלי, להפיץ אותו לעולם ולעזור לאחרים, להראות שגם כשהמצב מטלטל, כשהתהום נראית כה עמוקה, אפשר לבחור מחדש כפי שאני בחרתי. אני חוגגת את הנס הפרטי שלי בכל בוקר מחדש: היכולת לקום מהמיטה לבד, לדאוג לילדי בבוקר ולפזר אותם למסגרות, להניע את גופי בספורט עם אנשים 'רגילים', ובכלל, לחיות חיים בנאליים, לחוות את השגרה.

הייעוד של נינה

בתוך המסע הזה לחזור לנורמליות אליה השתוקקתי,  שכלל שיקום פיזי אינטנסיבי ונפשי, השגת מטרות תפקודיות, הבנתי משהו. אני יודעת היום, שכל זה לא קרה סתם ועם כל מה שלמדתי על בשרי בדרך המאתגרת הזו צברתי הרבה ידע וכלים ויש ביכולתי לעזור לאחרים. ולכן בחרתי ללוות אנשים בהגשמת הרצון שלהם בתהליך אימון קצר מועד.  כדי להגשים את הייעוד הזה של לסייע לאנשים ולסייע להם להתמודד עם הקושי, אני לומדת אימון במכון אדלר וכעת בליווי ופיקוח צוות ההדרכה של מכון אדלר אני מציעה 12 מפגשים בעלות סמלית.

לפרטים פנו לנינה – או בפייסבוק או במייל שלה: ninagamzoletova@gmail.com

נינה גמזו לטובה: כיצד הפך השיקום מהשבץ לייעוד לעזור לאנשים was last modified: מרץ 23rd, 2021 by אורי גורן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.