היענות לטיפול לא השתפרה למרות בקבוק תרופות חכם והתערבויות התנהגותיות – מחקר
היענות לטיפול של נוטלי תרופות היא אחת השאלות והבעיות המרכזיות ביותר כיום ברפואה. הטיפול התרופתי, והפיתוחים המדעיים בתחום הולכים ומשתפרים. אך כמו שאמר הרופא הראשי של ארצות הברית ג'יי אברט קופ: תרופות לא עובדות אל מי שלא לקוחת אותן. וכיום רבים לא לוקחים – קרוב לחמישים אחז בטיפול במחלות כרוניות.
מחקר משמעותי – 1500 מטופלים
טכנולוגיות חכמות, אפליקציות, תזכורות שונות, התערבויות התנהגותיות, כלכלה התנהגותית ועוד, מהווים כולם תקוות גדולות לשיפור היענות לטיפול. אך מחקר שפורסם בימים האחרונים בכתב העת המקצועי JAMA – Journal of American Medical Association מעורר תהיות האם התערבויות מסוג זה אכן מסייעות בפועל, ולא רק על בסיס הנחת עבודה של הגיון פשוט. תוצאות המחקר הנוכחי, שנערך על ידי חוקרים מבית הספר לרפואה של אונ' פנסילבניה, לא מצא הבדל משמעותי לטובת ההתערבויות לעומת קבוצת הביקורת.
המחקר, רחב היקף יחסית, שכלל 1500 נבדקים, ביקש לבדוק האם התערבות הכוללת: בקבוק תרופות עם פקק חכם העוקב אחר הפתיחות, הגרלות ופרסים, עירוב בני משפחה בהתראות ושמירה על ההיענות, וכן יועצי היענות אנושיים, תהיה עדיפה מבחינת היענות לטיפול על התערבות רגילה.
לצורך כך חולקו המטופלים, חולים לאחר התקף לב שקיבלו לפחות שתי תרופות כרוניות לטיפול, חולקו לשתי קבוצות ביחס של 2 ל-1 לטובת ההתערבות. כך שבקבוצה שבה בוצעה ההתערבות היום 1000 נבדקים לעומת 500 בקבוצת הביקורת. ההתערבות לא היתה עיוורת כלפי המטופלים, אך המטפלים שלהם לא ידעו האם המטופלים מקבלים את ההתערבות או לא. החוקרים מציינים שחולים לאחר התקף לב נזקקים לסיוע רב, שכן ההיענות שלהם עומדת על כ-45% בלבד.
המחקר ביקש לבדוק את ההצלחה במגוון של מדדים, הראשון שבהם הוא שיפור בתוצאים רפואיים, קרי הפחתה באירוע לב ואשפוזים חוזרים. כמו כן ביקשו החוקרים לבדוק את עלות הטיפול, וכן את מספר חידושי המרשמים של המטופלים. בתום שנה של מעקב לא נמצאו פערים משמעותיים סטטיסטית בין הקבוצות בכל המדדים. יצוין כי שנה שלמה של מעקב היא תקופה ארוכה מרוב המחקרים שאני מכיר בתחום היענות לטיפול תרופתי והתערבות טכנולוגית, שלרוב נחתכים לאחר 3 חודשי מעקב בלבד.
היענות לטיפול לא השתפרה – החוקרים מופתעים
זוהי תוצאה שהחוקרים עצמם היו מופתעים ומאוכזבים ממנה. לטענתם ההיגיון הישר וגם תוצאות ראשוניות מראים כי התערבויות אלו אמורות לסייע. בראיון שפורסם יחד עם המאמר אומרים החוקרים כי הם מתכוונים להמשיך לחקור את הנושא, ולראות האם ניתן להסביר את תוצאות המחקר הנוכחי, על מנת לתכנן מחקרים נוספים לבדיקת ההיענות. לטענתם יכול להיות שישנה הטיה בסיסית באופי גיוס המטופלים הגורם להם להיות יותר מעורבים עוד בטרם ההתערבות, וכן תזמון הגיוס ביחד לטיפול.
בכל מקרה מדובר במחקר שצריך להעיר את העיניים, לגבי פתרונות פלא טכנולוגיים ברפואה.
האזינו לראיון עם החוקרים:
עובד ברפואה ועובד בטכנולוגיה
המחקר הזה, כמו מחקרים אחרים, מדגיש את הפער המובנה כמעט, בין מה שמוגדר כ" זה עובד" בטכנולוגיה למשמעות שלה ברפואה. בטכנולוגיה, זה יחסית פשוט. אם פיתחת אפליקציה, ואנשים משתמשים בה וכמות המשתמשים עולה, והאפליקציה מספק את כל הפעולות הטכנולוגיות לה היא נועדה – זה עובד. ברפואה עובד, זה קצת יותר מורכב. זה מתקחיל כמו טכנולוגיה, יש הגיון בונים התערבות, שירות, או מפתחים טיפול או ניתוח, ורואים שהוא בר ביצוע. זה עובד בסיסי, אבל בפועל, התערבות הופכת לכזו ש"עובדת" כאשר היא מוכיחה תועלת עדיפה במחקרים. המחקרים המרכזיים הם לרוב אלו שיש בהם שתי קבוצות יחסית יעילות המקבלות התערבות מסוימת וזו שנראית יותר יעילה לפי התוצאות – הו, אז זה עובד!.
הפער הזה עומד בעוכרי הרפואה הדיגיטלית כבר זמן מה, כי הקפיצה מעלה הפער הזה היא גם יקרה וגם לא פשוטה לעיכול. מחקר שכזה יכול להפיל חברה, לגנוז חלום ועוד. ולכן רבות מהחברות בתחום האפליקציות וההתערבויות הפשוטות נמנעים מהמחקר. בייחוד שהוא גם לא באמת נדרש מבחינה רגולטורית.
אך מצד שני, קפיצה מעל הפער הזה, מבטיח כניסה משמעותית הרבה יותר של כלים דיגיטליים לרפואה, ברמה הקלינית, ובאופן יותר עמוק.
אז אמנם המחקר נוכחי מעט מדכא, אך הוא עוד שלב בהתבגרות של התעשייה והרפואה הדיגיטלית, כי חייבים להיכשל על מנת להצליח בגדול.