מה אם החולים הם החור השחור שישנה את מערכת הבריאות?
התמונה הזו תפסה אותי חזק, בתוך ההרצאה של אניל סת'י בכנס מדיסין X (אחד הכנסים אם לא ה… בתחום של טכנולוגיה וחולים מעורבים) הופיעה התמונה שכאן למטה. הדימוי בה הוא: שעל מנת להגיע לשני היעדים המרכזיים של מרבית מערכות הבריאות – ירידה בהוצאות ועליה באיכות הטיפול, החור השחור שיחבר את שתי הנקודות שהן בעצם על מרחב עקמומי אחד… הם החולים. בסוף אם לחולה יהיה תיק רפואי שלו, בבעלותו, שיעשה את העבודה, לא נזדקק למצוא דרכים לחבר בין מידע רפואי ממקורות שונים (בתי חולים, קופות, פרטי ועוד…). בעצם טוען סת'י, שהניידות שלנו ביכולת לאסוף ולהעביר מידע, פותרת את הצורך בהתמקדות בין מערכות מפלצתיות ומסובכות. ואת הניידות הזה בין כל הנקודות, מספקים רק חולים עם מאגר מידע וטלפון נייד.
תחשבו על MINT של מידע רפואי
הטענה של אניל סת'י שהקים סטארט-אפ בשם Glimpse המבקש לבנות מערכת שתאפשר לחולה לרכז אצלו בצורה פשוטה את כל המידע הרפואי שלו אצל עצמו, כך שזה יוצג לו בצורה פשוטה ויהיה בליטתו עם מי לחלוק את המידע. אבל למה החולים ולא חיבור המידע בין מערכות המוסדות, בגלל שאין סטנדרט, כל אחד בונה אחרת, וכאשר מעבירים מידע ממאגר למאגר יש צורכי אבטחת מידע וברדק בלתי יאומן. זה נכון מאוד למערכת האמריקאית, אבל אפילו במערכת הישראלית יש מספיק גורמים שבהם אנחנו מבקרים והם לא בהכרח מעבירים את כל המידע ביניהם.
החולה לא כפוף להוראות חוק הפרטיות, המידע שלו הוא שלו והוא רשאי ברצותו לחלוק עם מי שירצה. ואם זה נוח פשוט וברור, הרי שזה גם מסייע לו להתמודד עם הבעיה שלו באופן יותר קל. האלמנט הנוסף הוא היכולת של החולה לתרום את המידע שלו אם ירצה. כי אולי לו אישית אין הרבה ערך אבל יחד יש ערך רב יותר, כמו בתחום למשל של דם טבורי.
זה כמובן נשמע יותר פשוט ממה שזה, גם ברמה הטכנולוגית, וכמובן ברמה האנושית כאשר אנו חושבים "האם כל חולה ירצה לעסוק בזה בכלל". אבל אין ספק שנגישות טכנולוגית פשוטה יכולה לשפר את המצב באופן משמעותי, אפילו אם רק אלה שרוצים ישתמשו בשלב הראשון.
יש לפתרונות הללו עוד הרבה פנים, אז הנה הקשיבו להרצאתו המלאה.
