כיצד מתמודד חולה סרטן בעזרת מדיה חברתית ?

על מאיר נבון שמעתי בפייסבוק באמצעות חבר, אני כבר לא זוכר בדיוק, אני חושב שזה בעקבות פוסט שכתבתי כאן על דרק מילר בחור קנדי שהתמודד עם מחלתו באמצעות בלוג, ולצערי נפטר והשאיר אחריו פוסט פרידה.. אבל מהרגע שראיתי את העמוד של מאיר נבון, הוא מיד עורר בי השראה, היכולת שלו לנפק מעצמו כל כך הרבה תו"כ התמודדות עם מחלה איומה, וכמות התמיכה שהוא קיבל, הראו לי באופן ודאי שיש בה ברשת החברתית כוח חשוב שיכול לסייע גם לאנשים במצבים קשים ולא פשוטים.

לקח לי קצת זמן לעזור אומץ, אבל לבסוף פניתי לפני מספר ימים למאיר, וביקשתי שיכתוב על ההחלטה הזו, לשתף ברשת החברתית בזמן התמודדות עם הסרטן, ומה היא נתנה לו. ואני גאה לפרסם את הפוסט שלו.

איך אני מתמודד עם מחלת הסרטן בעזרת מדיה חברתית ?

מאיר נבון

יום אחד מודיעים לך, שאתה חולה ב-AML, סוג של לוקמיה (סרטן דם) שהיא אקוטית.

זה כאילו שאתה נוסע להנאתך בכביש ופתאום "שוטר כל יכול" מודיע לך, שעלייך לעמוד בצד. לכמה זמן? לא יודעים. מה בדיוק עושים? לא יודעים וזה החלק הטוב שבעניין. המערך בו אני מטופל (המטו-אונקולוגי בתל השומר) נחשב לאחד הטובים בעולם, ואנשים שם לא חוששים לומר שאינם יודעים. זהו סימן מעולה למקצועיות ברמה עליונה ואת זה אני ממש אוהב!!

כדי שתבינו מאיפה עצרו אותי, קצת פרטים עלי:

אני בן 58 (כמו ענת גוב מהכתבה המפורסמת במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות האחרון – בכלל שמתם לב כמה מדברים עכשיו על סרטן? מה, רק אני שמתי לב? ממש מוזר…), פסיכולוג, מאמן ניהולי ועסקי ויועץ בנושאי קריירה. מלבד זאת, אני חבר בסגל האקדמי במכון הטכנולוגי בחולון (HIT ) ומתנדב בכמה וכמה עמותות. בקיצור, מכונית מדגם קצת ישן, אבל במצב נסיעה מצויין בעצם, רטרו, נכון?

ופתאום – לוקמיה אקוטית…

אני חושב איך מתמודדים עם זה.

שכחתי לציין – אני טכנופיל, כלומר ממש אוהב להיעזר בטכנולוגיות למיניהן. בחולון, אני במחלקת "טכנולוגיות למערכות למידה". על כן חשבתי על פייסבוק והתלבטתי.

ידעתי שמהרגע שאתחיל בכך, אין דרך חזרה. מה גם שסטודנטים, מטופלים, מתאמנים ונועצים בעצם ייחשפו לפן מאד אישי שלי.

אבל, בתור "תשומי" מוצהר, החלטתי ללכת על זה.

ומאז, איני מתחרט על זה !!

מטרותיי מההתחלה היו שתיים:

1. להכריח את עצמי, להסתכל תמיד בפריזמה חיובית על התהליך. אני מקפיד לכתוב פוסט אחד ליום לפחות. ברור שלא אכתוב :"אכלו לי, שתו לי, דפקו אותי, תראו איזה מסכן אני"
איני חושב כך ואין לזה rating…
אז אני עוסק בליקוט נקודות מעניינות, יפות.
וזה מצליח!
זה לא שאני מכריח את עצמי, פשוט כיוונתי את החשיבה שלי כיוון הזה.
למשל בפוסט , שיכל להיות קשה וששמתי אותו ממש הרגע:

הטקסט של מאיר נבון

2. קבלת משובים מהקוראים. מחקרים רבים הוכיחו ש-50% מההבראה באה בשל מצב נפשי חיובי, מהאנרגיות החיובית. ידעתי שאקבל פידבקים חיוביים מהכתיבה.
הופתעתי מאד מהמגוון, מהכמות ומהאהבה שנובעת מהתגובות.
אנשים שאיני מכיר כתבו לי על כמה הדרך שלי מעוררת בהם השראה ונותנת להם כח להתמודד עם האתגרים שלהם.
אנשים הגיבו לפוסט ישירות, עשו like, שלחו מיילים ו-private messages – מאות אנשים והמעגל רק הולך וגדל. זה עושה לי כייף ענק ועוזר לי מאד בהתמודדות!

עכשיו, אני עומד להיכנס לתל השומר לטיפול כימותרפי שני. "אלים" כמו הראשון. כנראה שהאנרגיות החיוביות שמרו גם על התאים הסרטניים. צחוק הגורל? אולי.

איני מודאג. אני יודע שכמו שהתמודדתי עד עכשיו, אני אמשיך לעשות כן גם הלאה. מה גם שאלמנט חוסר הוודאות ממש צומצם.

אני רק סקרן לדעת איזה פוסטים מעניינים ייצאו תחת ידי בעודי ממשיך ונלחם במלחמה הזאת. מסתכל קדימה בעניין.

אז, תתחברו אלי – Meir Navon בפייסבוק ובואו נמשיך ליהנות ביחד!!