אלימות בבתי החולים ובמרפאות – האם יש מקום גם לשיתוף מטופלים?
אלימות בבתי החולים ומרפאות נגד אנשי הצוות הרפואי נחשבת לבעיה קשה במערכות בריאות ברחבי העולם. האלימות נגד אנשי הצוות גוררת אחריה תוצאות משמעותיות בין היתר בתחושת הביטחון, השחיקה, יכולת הטיפול. ולכן זה לא רק עניין אנושי ומוסרי ממדרגה ראשונה, אלא גם פגיעה חמורה ביכולת המערכת ולספק שירותי בריאות יש לאלימות השלכות הרסניות.
בשבועות האחרונים אלימות בבתי חולים ומרפאות שוב עלתה לכותרות. המערכת שבתה לאות מחאה, ונתונים של משרד הבריאות מצביעים על לפחות 1675 מקרי אלימות מדווחים מתחילת השנה. חשוב לציין, שמחקרים מראים שהדיווח על מקרי אלימות כנגד הצוות הרפואי מדווחים בחסר משמעותי.
בשל החשיבות של הנושא והמעורבות העמוקה של יחסי מטפל מטופל, ציפיתי למצוא לא מעט יוזמות הקשורות לשיתוף מטופלים בניסיון למצוא פתרונות לאלימות הזו. זאת מעבר לפתרונות מערכתיים אחרים: ענישה, תקנים, אכיפה ותמיכה ציבורית של הממונים על המערכת. אך נראה לפחות מהיכולת שלי בחיפוש ברשת שיש מעט עד שום דבר…
כמה זה נפוץ ואיך מגדירים אלימות בבתי חולים ובמרפאות
מחקר של ד"ר סיגל תקווה שפרן, מנהלת מרכז החדשנות בסיעוד בבית החולים הדסה, מצא כי 52-96% מאנשי הסגל סבלו מסוג מסוים של אלימות בעבודתם ב-6 חודשים האחרון לפני המחקר. על פי המחקר המיון ומרפאות החוץ היוו את המקומות בעלי הסיכון הגבוה ביותר בבית החולים. נתונים דומים נמצאים בכל העולם והבעיה היא קשה ובעלת השלכות נרחבות על מערכת הבריאות.
מנתונים של הכנסת, הלקוחים מדו"ח אותו ערך פרופסור שמחה לנדאו מהמכון לקרימינולוגיה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, עולה כי הרוב הגדול (75%) מכלל צוותי חדרי המיון בבתי החולים בישראל חוו אלימות בשנה שקדמה למחקר (2003-2004). כאשר לרוב (87%) מדובר באלימות שכוונה ישירות כלפיהם.
השאלה לגבי ההגדרה של אלימות במערכת הבריאות אינה סגורה עד הסוף. המושג של אלימות במקום העבודה כוללת אלימות של מטופלים ובני משפחה כנגד אנשי הצוות הרפואי, אך גם אלימות בין העובדים במערכת עצמה נכללת בהגדרה הרחבה של Workplace violence. הגדרה רחבה זו יכולה לכלול גם הטרדות מצד עמיתים, התעמרות ועוד. המחקרים נחלקים גם הם בין בחינת כלל האלימות או בחינת האלימות שמופנית לצוות על ידי מטופלים ובני משפחותיהם בלבד.
מחקרים והתערבות
ישנו שדה מחקר נרחב בתחום זה של אלימות כנגד רופאים, אחיות ועובדים אחרים במערכת הבריאות. ככלל נמצא כי מדובר באלימות נרחבת יותר. על פי הערכות פי 4 יותר אלימות מאשר בכל מקום עבודה פרטי. המחלקות הכי רגישות הן מחלקת המיון ומחלקות פסיכיאטריות.
הגורמים לאלימות זו נמצאים בארבעה מישורים – מטופלים, מטפלים, ארגונית וחברתית. בכל אחד מהצירים הללו ישנם גורמים ובעיות העשויות לגרום לאלימות. בתרשים הבא סיכום יחסית טוב של הגורמים. אחד הצירים שלא מדברים עליו הרבה בתקשורת, קשור אליה עצמה והדרך שבה היא מתייחסת לרופאים ולאנשי צוות רפואים. האמון והסיקור שלהם מוביל גם הוא לאלימות, ויהיה מעניין לראות עד כמה הקורלציה של השחיקה בעת הקורונה משפיעה על המצב הנוכחי.
התערבויות רבות מספור הוגדרו ונבדקו על מנת להפחית את האלימות כנגד אנשי צוות. התערבויות הכוללות: הכשרות של אנשי צוות בתקשורת עם דגש על נטרול מצבים מתוחים; הגברת אבטחה; חקיקה מחמירה; ייעול תהליכים והפחתת לחץ ועוד. התערבויות שונות ומגוונות שיעילותן משתנה בין המחקרים. בתרשים הבא סיכום נאה של ההתערבויות על בסיס הצירים שראינו קודם כגורמים.
שיתוף מטופלים כערוץ נוסף?
לא הצלחתי למצוא, ולו מחקר משמעותי אחד שבדק האם תהליכים של שיתוף מטופלים בהפחתת אלימות. לא מצאתי שהשיתוף משפיע לטובה, והאם יש קשר בין רמת האקטיבציה (Patient Activation) לבין אלימות. מה שנמצא הוא שהשכלה נמוכה, גיל צעיר ומגדר גברי מעלים את הסיכוי לאלימות של מטופל או בן משפחה. מנגד גיל צעיר ומגדר נשי מעלים את הסיכוי של אשת רפואה לסבול מאלימות.
כמובן ששיתוף אינו הכל. יש צורך בתהליכים מערכתיים ברמת בית החולים, מערכת הבריאות, חקיקה ומדיניות כדי להפחית אלימות. אין מטרה כאן בפוסט לפתור את הגורמים הללו מלקחת יוזמה. עומס במחלקות, חוסר בכוח אדם, קלות ענישה, והגברת העומס מהווים גורמים משמעותיים לאלימות בבתי החולים. על אלה אחראית המדינה.
עם זאת, אני דיי מופתע (ואולי קצת לא) ששיתוף מטופלים לא מצא את דרכו לתהליך הזה. בעיקר, כי לאורך השנים תהליכים של שיתוף המטופלים מעלים את איכות התוצאים הרפואיים, עיצוב תהליכים ממוקד בבני אדם (Human centered design) נמצא כמשפר את שביעות הרצון של הצוות הטיפולי בבתי החולים ועוד..
הפתיחות לתהליכים אלו קיימת. לצד הצעדים האחרים שבאחריות המדינה, אני חושב ששימוש בשיתוף והעצמת מטופלים כדי לעצב תהליכים בבתי החולים עשויים להפחית את מקרי האלימות ראוי למחשבה.
גם לטכנולוגיה יכול להיות תפקיד
בנוסף לשאלה בדבר שיתוף מטופלים ניסיתי להסתכל על תחום אחר שאני דן בו בבלוג והוא פתרונות טכנולוגיים. אפשר להסתכל על מגוון מרחבי פעולה. גם טכנולוגיה לייעול תורים, הפחתת עומס על הצוות וטכנולוגיות לתקשורת משופרת מסייעים בהפחתת הגורמים לאלימות. בנוסף, הטיפול המתמשך בהפחתת שחיקה של מטפלים (שמושפעת ומשפיעה על אלימות) מהווה כלי להפחתת אלימות. אציין גם את השימוש בהדרכות אונליין ככלי להתערבות והדרכת צוותים שנמצא כיעיל בהגברת הידע ותחושת המסוגלות של הצוות הרפואי בהתמודדות עם אלימות.
אבל החלטתי להסתכל ספציפית, על טכנולוגיות שמציעות סוג של מניעה או התערבות. באופן לא מפתיע, ואולי כן, אין הרבה היצע. מה שיש בעיקר אלו מערכות של לחצני מצוקה שמטפלים יכולים לשים על הצוואר. בעת לחיצה הם מזעיקים את האבטחה יחד עם כיוון מדויק באיזה חדר מתרחשת האלימות. זהו כלי יעיל ביותר, אך יחסית פשוט. הכלי פותח על ידי חברת Roar for Good ומשמש גם נשים ועובדי בתי מלון.
