מה קורה שחולים וצוות רפואי משתפים פעולה לשיפור איכות בבית חולים?
יש סיכוי שיאמרו שאני חופר יותר מדי בנושא, אבל מבחינתי החיבור בין חולים מעורבים בטיפול ובשינוי מעכת הבריאות ובין הטכנולוגיות הרבות, ואפילו השיווק הדיגיטלי, הוא חיבור מיידי ברור וחושב. על כן שראיתי את ההזדמנות הזו שעלתה בעקבות כתבה מרתקת שפורסמה בגארדיין הבריטי, לא התאפקתי והחלטתי לכתוב. מדובר בכתבה המאפשרת להציץ לתהליך בפועל של שיפור איכות הנעשה בשיתוף של אנשי צוות רפואי והמטופלים ומה התוצרים שלו. הוא גם מציג נקודות מעניינות המראות את דרך ההסתכלות השונה של המטופל והרופא או הצוות הרפואי על אותה סיטואציה.
הכתבה מספרת על תהליך שהתרחש בבית חולים בברקשייר שנועד לשפר את חווית המטופל בטיפול הנמרץ בבית החולים. התהליך עליו מסופר בכתבה הוא גם חלק ממחקר שבוצע ופורסם בכתב העת של ב-National Institute for Health research של שירותי הבריאות הלאומיים (NHS) בבריטניה. מטרת המחקר הייתה להעריך ולבדוק שיטת עבודה לשיתוף חולים בתהליכי איכות הנקראת EBCD – Expirience Based Co Design. השיטה מבוססת על צוות עבודה משותף של מטופלים ואנשי צוות של בית החולים, כאשר המטופלים הם כאלה שטופלו בתהליך המדובר, והשיתוף והמעמד של כל החברים בקבוצה הוא שווה. הצוות צופה בראיונות עומק מצולמים בוידאו של מטופלים שעברו טיפול וכן שומע את החוויות של המטפלים, במקרה זה טיפול נמרץ, ולאחריו מתבצעת חשיבה כיצד לשפר את איכות וחוויות הטיפול.
יצוין כי התהליך נחשב יקר, שכן איתור מטופלים המסכימים להתראיין והפקת סרטוני הוידאו מגדילים את העלות. מטרת המחקר שפורסם היא לבדוק האם שימוש במאגר סרטוני חוויה שאינם בהכרח ספציפיים למחלה המדוברת, אלא ממחלקות דומות ברחבי המדינה, ובכל להוריד את עלויות ההפקה ולהפוך את התהליך לכזה שניתן לבצע באופן יותר נרחב. תהליך העבודה כלל קבלת סרטוני חוויה מהמאגר הארצי, תשאול הצוות הרפואי, ישיבת צוות רפואי ופגישה של המטופלים שראו את הסרטונים ואז ישיבה משותפת על מנת לקבל רעיונות והחלטות וסדרי עדיפויות. על פי התוצאות העובדה כי סרטוני חוויית המטופל לא היו ספציפיים לבית החולים המדובר לא הזיקה לתהליך ולרמת ההזדהות עמם אך כן הורידה את העלויות.
אבל מה יצא, הגארדיין מספר על לואיז לוסבי, שהשתתפה בתהליך לאחר שאושפזה בטיפול נמרץ לאחר ניתוח מציל חיים שבתהליך ההתאוששות ממנו חוותה הזיות, מה שמסתבר הוא תופעה יחסית נפוצה. כאשר שמעה על האפשרות להיות חלק מצוות שישפר את חווית המטופל, שאצלה הייתה הזויה (ולא רק כסלנג) היא קפצה על ההזדמנות.
כתוצאה מהתהליך המשותף נולדו מספר פעולות בהן: חוברת הסבר ואף DVD עבור קרובי המשפחה כיצד להתמודד ולהגיב להזיות של יקיריהן בטיפול נמרץ, בנוסף הוחלט על שינוי צבעי הווילונות שליד המיטות מכחול בוהק לירוק חיוור, כי הסתבר שהמטופלים טענו כי הצבע הכחול החמיר את ההזיות (ספרו לי בבקשה האם היה רופא או אחות שידעו את זה??). לואיז מספרת לגארדיין כי הכחול היה כה בוהק שהוא יצר בעיניה השתקפות כ שהיא חשבה שכל האחיות עם שיער בלונדיני היו עם שיער אפור.
בנוסף, גם לחולים מנושמים שופר הטיפול, לאחר שהמטופלים הסבירו כי העובדה שהם מונשמים ולא יכולים לדבר גרמה להם לתחושת חוסר אונים ותחושה שלא יכולים לשמוע להם, הציעה אחת האחיות כי ניתן לעשות שימוש באפליקציית אייפד המשמשת כבר היום לתקשור עם אוטיסטים על מנת שתהווה כלי עבורם להביע את רצונותיהם. האפליקציה מאפשרת לחולים לסמן רצונות שהאיי פד לאחר מכן מקריא בקול וכך ניתן לחולה להביא רעב או צמא או צרכים אחרים.
השיטה מנוסה בהצלחה גם באגפים אחרים, כגון חולי סרטן ריאות ועוד כאשר גם הצוות הרפואי מרוצה מהתוצאות.
כשחולים שותפים התוצאות מגוונות
לרוב כאשר מדברים על איכות הטיפול, מדובר על כלים שונים על מנת להגיע לתוצאות קליניות שונות, התכניות הללו לרוב מתכוננות על ידי אנשי צוות ורופאים, המטופלים לא היו חלק מצוותי התכנון. השיטה החדשה מבקשת לייצר צוותים משותפים בהם החוויות של שני הצדדים מוזנות אליהם והם ביחד מייצרים תוצרים.
בתהליך שהוצג כאן, שפותח על ידי פרופ' גלן רוברט מקינג'ס קולג', ברור לכל מי שקורא, שהתייחסות לצבע הווילונות לא היה מתרחש אם מטופלים לא היו מעלים את הנקודה, הרי לאחיות ולרופאים אין את חווית ההזיה, וממילא הם רואים בה חלק טבעי מהתאוששות, זו לא האשמה, זו עובדה שיש מגוון נקודות מבט שצריך את כולן על מנת לייצר תהליכים משמעותיים.
מי שמתעניין להעמיק עוד יותר בתהליך ובצורת העבודה, הנה לינק לארגז כלים בנושא. והנה סרטון קצר:
1 EBCD: What is experience-based co-design? from The King's Fund on Vimeo.